אחד המאכלים שהיו הכי קשים להשגה לאדם הקדמון היה הבשר.
אחרי יום עבודה מפרך של ריצה אחרי אנטילופה , רצה האדם לשמר כמה שיותר מהבשר לצריכה בעתיד.
מכיוון שמקררים ומקפיאים עדיין לא הומצאו אז נאלצנו לפתח שיטות שימור אחרות.
רצועות בשר דקות , מתובלות או שלא, תלויות לייבוש באוויר או בעשן היו לפיתרון שעובד מאז ועד היום.
כיום אמנם רובנו כבר לא רצים אחרי האנטילופה אלא מקסימום רצים לסופרמרקט, והמדורות והאוויר הצח הוחלפו בתנורי עישון ומייבשי מזון, התוצאה נשארה טעימה.
בילטונג הוא השם הדרום אפריקאי לבשר מיובש.
אבל מאכלים דומים מבשר מיובש התפתחו גם במקומות אחרים בעולם –
בארה"ב נמצא את הג'רקי ,והוא שונה מהבילטונג בעובי חתיכות הבשר ובתיבול, ולפעמים גם בהכנה ( עישון מול ייבוש).
באיטליה נמצא ברסאולה, בשר שיובש באוויר ויושן כמה חודשים עד לצבע אדום כהה כמעט סגול.
במקסיקו נמצא קרנה סקה,
בספרד נמצא גם כן בשר מיובש- CECINA ,
בדרום אמריקה נמצא צ'רקי, גירסא שבעבר נעשתה מבשר למה וכיום בעיקר בקר,
בהולנד נמצא נקניקיית מיטוורסט העשויה מבשר מיובש, מתכון בעל שורשים גם בדרום אפריקה,
ובמטבח הטורקי ( ובשטחי האימפריה עותמנית לשעבר) נמצא את הפסטירמה או הבסטורמה, בשר בקר מיובש .
איך מכינים בילטונג ?
בוחרים נצח בשר רזה, שומן אינו משתמש בייבוש וחשוב להוריד אותו ככל האפשר כדי שלא יתעפש ויתקלקל.
את הבשר חותכים לרצועות ארוכות ודקות ,
מתבלים . לרוב יכלול התיבול פלפל שחור,כוסברה,מלח,סוכר,חומץ,רוטב ברביקיו או רוטב וורצ'סשטיר.
את רצועות הבשר המתובל מניחים במקרר למספר שעות עד לילה שלם.
מוציאים , מנגבים את עודפי המשרה ומניחים בשכבה אחת על מגשי הייבוש.
מייבשים את הבשר עד שהוא יבש, קשה אך עדיין ניתן לכיפוף ולא נשבר לגמרי.
מצננים היטב ואורזים. כדאי לשמור על האריזות במקפיא כך הן ישמרו זמן רב יותר.
את הבילטונג המוכן ניתן לאכול כחטיף מתובל וטעים או להוסיף לתבשילים עם הרבה רוטב.
לקריאה נוספת –